<h1>פסקי הרי"ד — סוכה</h1>
<h2>דף פב מד</h2>
[סוכה נ"ב ע"ב] ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג. איבעיא להו מאה ועשרים לכולהו או דיל' לכל חד וחד, ת"ש ובידיהם כדי שמן של שלשים לוג שהם כולן מאה ועשרים לוג, תנא והן משובחין מבנה של מרתא בת בייתוס, אמרו עליו על בנה של מרתא בת בייתוס שהיה נוטל שתי יריכות של שור הגדול שלקוח באלף זוז בידו אחת ומהלך עקב בצד גודל. פי' ולא היה ממהר לרוץ כדרך נושאי משוי. ולא הניחוהו הכהנים, משום שנאמ' ברוב עם הדרת מלך. פי' ותנן פר קרב בעשרים וארבעה. מאי משובחין, אי משום יוקרא הני יקרי טפי, התם כבש ומרבע, הכא סולמות וזקיפי טובא. לא היתה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה. פי' שהר הבית היה גבוה, וגם המנורות היו גבוהות נ' אמה, וכתלי העזרה תנן במידות [פ"ב מ"ד] שהיו [גבוהין] עשרים אמה. תנא אשה בוררת חטים בכל ירושלם לאור בית השואבה.
<h2>דף פב מה</h2>
[סוכה נ"א ע"א] מתני'. מוצאי יום טוב הראשון של חג היו יורדין לעזרת נשים ומתקנין שם תיקון גדול. ומנורות של זהב היו שם, וספלים של זהב בראשיהם [וד' סולמות על כל מנורה ומנורה], וארבעה ילדים מפרחי כהונה ובידיהם כדי שמן של מאה ועשרים לוג והן מטילין לתוך ספל וספל. מבלאי מכנסי כהנים ומהמייניהן היו מפקיעין ובהן היו מדליקין, לא היתה חצר בירושלם שלא היתה מאירה מאור בית השואבה. פי' בלילי יום טוב הראשון של חג לא היו עושין, כדתנן שאינה דוחה יום טוב, אלא במוצאי יום טוב הראשון היו יורדין הכהנים והלוים מעזרת ישראל לעזרת נשים, שהיה חוץ לשערי ניקנור והיתה נמוכה יותר ממנה, כדתנן לקמן שבחמש עשרה מעלות היו יורדין מזו לזו, והיו מתקנין שם בעזרת נשים תיקון גדול.
[סוכה נ"א ע"ב] מאי תיקון גדול, אמ' ר' אלעזר כאותה ששנינו חלקה היתה בראשונה והקיפוה גזוזטרא, כדי שיהו נשים רואות מלמעלה ואנשים מלמטה. פי' הכי תנן במידות [פ"ב מ"ה], חלקה היתה בראשנה עזרת נשים ולא היו זיזין יוצאין מן הכותל, ואחרי כן הקיפוה גזוזטרא, שהוציאו בה זיזין בכותלי העזרה מבפנים סביב סביב או בביניין או על ידי חורין שעשו שם בכתלים ושמו שם קורות ועליהן נסרים שיעמדו עליהן הנשים ויראו השמחה מלמעלה, והאנשים יעמדו למטה בעזרה ולא יוכלו האנשים להביט בנשים, שהיו לה מחיצות סביב ועשויות כמין סריגי חלונות, שהנשים בפנים רואות מבחוץ ושבחוץ לא יוכלו לראות מבפנים. כדתניא בראשונה היו אנשים מבפנים ונשים מבחוץ, והיו באין לידי קלות ראש. פי' שהיו האנשים נכנסין ויוצאין על הנשים. התקינו שיהו אנשים מבחוץ ונשים מבפנים ועדיין היו באין לידי קלות ראש. פי' היו מסתכלין אילו באילו וקורצין בעיניהן. התקינו שיהו הנשים רואות מלמעלה והאנשים מלמטה. היכי עבדי הכי והכת' הכל בכתב מיד יי עלי השכיל, את כל מלאכת הבניין, ואין לנו רשות לשנות הבניין או להוסיף או לפחות. אמ' רב יוסף קרא אשכוח ודרוש [נ"ב ע"א] וספדה הארץ משפחות משפחות לבד משפחת בית דוד לבד ונשיהם לבד וגו'. פי' זה נאמר כשיהרג משיח בן יוסף במלחמת גוג [ומגוג]. והלא דברי' קל וחומ', ומה לעתיד לבוא שהן עסוקין בהספד ואין יצר הרע שולט בהן אמרה תורה אנשים לבד ונשים לבד, כאן שעסוקין בשמחה ויצר הרע שולט בהן על אחת כמה וכמה.
[סוכה נ"ג ע"א] והלוים היו משוררים בכל כלי שיר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים, שהיתה גבוהה ממנה אילו ט"ו מעלות, וכל מעלה היתה גבוהה חצי אמה ורחבה חצי אמה כדתנן במידות [פ"ב מ"ג], ואורך המעלה היה קל"ה אמה כרוחב העזרה מכותל לכותל, ועליהן היו עומדין הלוים בשיר בשמחת בית השואבה, אבל בשיר של קרבן היו עומדין בדוכן שהיה קרוב למזבח כדתנן במידות. אמ' ליה רב חסדא לההוא מרבנן דהוה מסדר אגדתא קמיה, מי שמיע לך הני חמש עשרה מעלות שאמ' דוד כנגד מי אמרן. אמ' ליה בשעה שכרה דוד שיתין קפא תהומא ובעא לשטופיה עלמא, אמ' דוד איכא דידע אי שרי למיכתב שם אחספא [ומישדא ביה] ואחותיה לדוכתיה אי לא, ליכא דאמ' ליה ולא מידי, אמ' כל היודע לומר דבר זה ואינו אומרו יחנק בגרונו, נשא אחיתופל קל וחומר בעצמו ואמ' ומה לעשות שלום בין איש לאשתו אמרה תורה שמי שנכתב בקדושה ימחו על המים, לעשות שלום על כל העולם כולו על אחת כמה וכמה, כתב שדא ביה נחת תהומא שתסר אלפי גרמידי, כיון דחזא דנחת טובא אמ' כמה דמידלי טפי מירטב עלמ', אמ' חמש עשרה שיר מעלות אסקיה חמיסרי אלפי גרמידי ואוקמיה באלפא גרמידי, אמ' אביי ש"מ סומכא דארעא אלפא גרמידי.
[סוכה נ"א ע"א] מתני'. החסידים ואנשי מעשה היו מרקדין לפניהן באבוקות, ואומ' לפניהם דברי תושבחות. והלוים בכינורות ובנבלים ובמצלתים וכל כלי שיר בלא מספר, על חמש עשרה מעלות היורדות מעזרת ישראל לעזרת נשים כנגד חמש עשרה שיר המעלות שבתילים שעליהם עומדין הלוים בשיר. פי' היו מרקדין לפני הלוים, שהיו עומדין במעלות והם היו למטה בעזרה, ומרקדין לפניהן באבוקות של אור, שהיו זורקין אותן כלפי למעלה ומקבל אחת וזורק אחת, והיו אומ' [לפניהם] דברי תושבחות לשבח ולהלל לשם הגדול.
<h2>דף פב מו</h2>
[סוכה נ"א ע"ב] מתני'. עמדו שני כהנים בשער העליון היורד מעזרת ישראל לעזרת נשים ושתי חצוצרות בידם. קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו, הגיעו למעלה עשירית תקעו והריעו ותקעו. הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו. היו תוקעין והולכין עד שהיו מגיעין לשער היוצא למזרח. הגיעו לשער היוצא למזרח הפכו פניהן למערב ואמ' אבותינו שהיו במקום הזה אחוריהם אל היכל יי ופניהם קדמה והמה משתחוים קדמה לשמש, ואנו ליה עינינו. ר' יהודה אומ' שונין אותם לומר אנו ליה וליה עינינו. פי' עמדו שני כהנים בשער העליון זהו שער ניקנור, שמשם היו יורדין מעזרת יש' לעזרת נשים ושתי חצוצרות היו בידם, כיון שקרא הגבר היו תוקעין סימן שיתעסקו מעכשיו למילוי המים, וכשהיו מגיעין למעלה העשירית של אילו חמש עשרה מעלות עוד היו תוקעין, וכשירדו כל המעלות והגיעו לרצפת עזרה עוד היו תוקעין, והיו מאריכין בתקיעות הללו עד שהיו מגיעין לשער התחתון של עזרת נשים, שהיו יוצאין משם לצד המזרח לתוך הר הבית, כיון שהגיעו לאותו השער והיו פניהם למזרח, ואחוריהם למערב, הפכו פניהם [למערב] כנגד ההיכל והיו ואמ' כי אבותינו היו עומדין במקום הזה והופכין אחוריהן אל ההיכל ופניהם למזרח ומשתחוין לשמש, אבל אנו מאמינין לשם ולא נעשה כמעשיהן.
[סוכה נ"ג ע"ב] מתני'. אין פוחתין מעשרים ואחת תקיעות במקדש ולא מוסיפין על ארבעים ושמונה. בכל יום היו שם עשרים ואחת תקיעות, שלש לפתיחת שערי', תשע לתמיד של שחר, תשע לתמיד של בין הערבים. ובמוספין מוסיפין עוד תשע, ובערב שבת מוסיפין עוד שש, שלש להבטיל את העם מן המלאכה ושלש להבדיל בין קודש לחול. ערב שבת שבתוך החג היו ארבעים ושמונה, שלש לפתיחת שערים, שלש לשער העליון, שלש לשער התחתון, שלש למילוי המים, שלש על גבי המזבח, תשע לתמיד של שחר, תשע לתמיד של בין הערבים, ותשע למוספין, שלש להבטיל את העם מן המלאכה, ושלש להבדיל בין קדש לחול. פי' בכל יום היו תוקעין כ"א תקיעות, כל קול וקול קורא תקיעה. ג' היו תוקעין כשהיו פותחין שערי העזרה תר"ת. וט' לתמיד של שחר, כשהיו מנסכין את נסכי התמיד כשהלוים היו אומ' בשיר, [וג' פרקים היו אומרים בשיר], שהיו הלוים מפסיקין בו ותוקעין הכהנים בחצוצרות ומשתחוין העם כדתנן בתמיד [פ"ז מ"ג], הגיעו לפרק תקעו והשתחוה העם על כל פרק תקיעה ועל כל תקיעה השתחויה וכל תקיעה היתה תר"ת. ובמוספי', ביום שיש מוסף מוסיפין עוד ט' לשיר של מוספין, ואע"פ שהמוספין הרבה בהמות, כל נסכיהן היו מנסכין ביחד ואומ' עליהן שיר אחד ועל השיר היו עושין ט' תקיעות לג' פרקים. ובערב שבת היו מוסיפין עוד ו' תקיעות, ג' תקיעות היו תוקעין סמוך לחשיכה כדי להבטיל את העם מן המלאכה כדאמרי' בשילהי במה מדליקין [ל"ה ע"ב], וג' להבדיל בין קודש לחול סמוך לשקיעת החמה היו תוקעין להודיע שכבר קדש היום והעושה עוד מלאכה חייב סקילה. ובערב שבת שבתוך החג היו מ"ח תקיעות, ג' לפתיחת שערים שבכל יום, וג' לשער העליון כדאמ' קרא הגבר תקעו והריעו ותקעו והיו עומדין בשער העליון, ג' לשער התחתון כדאמרי' הגיעו לעזרה תקעו והריעו ותקעו, והיו מאריכין בהן עד שהגיעו לשער היוצא למזרח והוא שער התחתון והכא לא חשיב ג' שלמעלה העשירית. ג' למילוי המים, לאחר שמילאום מן השילוח ושבו להם לעזרה דרך שער המים, כדתנן בפרקין דלעיל [מ"ח ע"ב] הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו. ג' על גבי המזבח. פי כשהיו מביאין המים על גבי המזבח היו תוקעין, והן התקיעות דתנן לעיל תקעו והריעו ותקעו בכל יום היו מקיפין את המזבח פעם אחת כו', שכשהיו מביאין את המים למזבח היו מקיפין אותו בערבה והיו תוקעין.
[סוכה מ"ח ע"א] מתני'. ניסוך המים שבעה כיצד, צלוחית של זהב מחזקת שלשת לוגין היה ממלאה מן השילוח, הגיעו לשער המים תקעו והריעו ותקעו. עלה בכבש ופנה לשמאלו ושני ספלים של כסף היו שם. ר' יהודה אומ' של סיד היו, אלא שהיו מושחרין מפני היין. ומנוקבין כמין שני חוטמין דקין אחד מעובה ואחד מידק, כדי שיהו שניהן כלין בבת אחת. פי' מחזקת ג' לוגין כשיעור ניסוך היין, ולמה היה ממלאה מן השילוח ולא היה ממלאה מן הכיור או מבור הגדול שהיה בעזרה, שהיו משקעין שם את הכיור, ומפר' טע' בירושלמי [ה"ו] מפני מה ממלאין מן השילוח, ר' יוסי ביר' חנינא אמ' כדי לעשות פומבי לדבר. פי' מפני שאין הצדוקין מודין בניסוך המים, היו עושין אותו בפרהסיא וממלאין מן השילוח שהוא חוץ לירושל' ולא מתוך העזרה. הגיעו לשער המים, פי' אחד משערי עזרה ועל שם שהיו מכניסין משם [צלוחים] המים היה נקרא שער המים.
<h2>דף פג מד</h2>
[סוכה מ"ח ע"ב] ת"ר מעשה בצדוקי אחד שניסך על גבי רגליו ורגמוהו כל העם באתרוגיהן, ואותו היום נפגמה קרן המזבח והביאוהו בול של מלח וסתמוהו, ולא מפני שכשר לעבודה אלא מפני שלא יראה המזבח פגום, שכל מזבח שאין לו קרן ולא כבש ולא יסוד ולא ריבוע פסול לעבודה, ר' יוסי ביר' יהודה אומ' אף הסובב. פי' טע' דכולהו מפר' בשחיטת קדשים [ס"ב ע"א].
<h2>דף פה מא</h2>
[סוכה נ"ב ע"ב] ומנרות של זהב היו שם וספלים של זהב בראשיהם של מנורו' ועל כל מנורה היו ד' ספלים [וד' סולמות על כל מנורה לד' רוחותיה] וארבעה ילדים מבחורי כהונה היו עולין באותן הסולמות כל אחד יעלה בסולמו והיו מטילין שמן על כל ספל וספל כל אחד שופך בספל שלו. תנא גובהה של מנורה חמשים אמה. ובירושלמ' [ה"ב] גרסינ' בר קפרא אמ' גובהן מאה אמה, והא דתני כל דתלי [מאה] אמין בעי בסיס תלתין ותלת וסולמא מיכן ותלתין ותלת מיכן ותלתין ותלת מיכן, והא תנינן כל העזרה (ארוך) היה אורך מאה ושמונים ושבע על רוחב מאה ושלשים וחמש, ושתי מנורות צריכות ל"ג מיכן ול"ג מיכן, הרי ס"ו למנור' אחת וס"ו למנורה אחת, הרי קל"ב, ומה נשאר בעזרה ג' אמות בלבד שעזרת נשים היתה אורך קל"ה על רוחב קל"ה, ואנה היו עומדין האנשים וגם מקום המנורות, ומהדר אשכחן תני מקומן מעשה ניסים.
